כואב באימון - כואב בקרב
נעים באימון - מי צריך קרב?
ה' ברא את האדם להתענג בנעימות ועדן עליון, ואכן נעימות ותנועה קרובות זו לו לזו. אנו נעים במרחב, ואם נעשה זאת בזרימה וללא מאמץ נרגיש כמה נעים הדבר.
הנינג'יטסו היא אמנות לחימה רכה, יעילה, חכמה ומפתיעה. היא רותמת את התנועה הטבעית וכוחות הגוף והכרת מגבלותיו להשגת שליטה והכרעה על היריב. המאמץ נמצא סותר את הזרימה והגמישות, לכן כל זה נעשה ללא מאמץ, כמעט כריקוד, תוך ניצול תנועתו ומגבלותיו של היריב. עם זאת לוחם הנינג'יטסו מפעיל כח רב ללא מאמץ בשל ניצול מיטבי של התנועה הרכה, כמו גל מים רב עצמה.
שיפור יכולות הלוחם באמנות הנינג'יטסו הרכה נעשה בעבודה מתמשכת, רכה, נעימה ומודעת, ללא מאמץ. על המתרגל להיות מודע לגופו וגם לאחרים המתאמנים איתו. כך אימון התנועה הוא חויה ישירה בה חווה המתרגל את חוקיו של הקב"ה. אם ילך בדרך ה' ינצח. אך כאשר מידותיו אינן מבוררות עדיין – מזרן האימונים אינו סלחן וילמד
את המתרגל פרק בעבודת מידות.
מתרגל שינסה להתאמץ ולזנק ליכולות אשר גופו אינו יכול להם – יחוש כאב. לעיתים אנו רואים מתרגל אחר שמצליח לבצע תרגיל טוב יותר מאיתנו – בועט גבוה יותר, מבצע סלטה מרשימה או גמיש יותר. אך אם ננסה לבצע תרגיל זה בכח כדי להשתוות אליו אנו עלולים לגרום לעצמנו נזק – מתיחה בשרירים, שחיקה ואולי אף פציעה ח"ו. במקרים אחרים השיעור יגיע כשנרצה "להוכיח" את עצמנו ולהדגים תרגיל מעל הרמה שלנו, לעצמנו או לאחרים.
המזרן מלמד אותנו להיות בדיוק במקום בו נמצאת היכולת שלנו, לא פחות… רק טיפ טיפה יותר, כדי להשתפר. זהו שיעור יומיומי בלתי אמצעי וישיר של מהי ענווה ראויה. כדי לנצח דרושה השקעה נעימה לטווח ארוך כאשר ההתקדמות מתרחשת כבלי משים מידי יום. אנו לומדים כי כל אחד יש לו יכולות משלו ואין אדם נוגע במלוא הנימה במה שמוכן לחברו וכי יש להיעזר ולעזור לחברים באימון המשותף בחינת ואהבת לרעך כמוך, לשמור עליהם והם ישמרו עלינו. כמובן שכדי לגשת לתרגיל חדש ומורכב או להדגים לעיני החברים צריך אומץ לב. במילים אפשר לשחק, אך קשה לזייף על המזרון. כשאתה מתרגל האמת שלך נחשפת. מכאן והלאה הדרך פתוחה להשתפר בעבודת ה'… השמחה מגיעה מעצם הנעימות, התרגול עם החברים והעליה בבטחון העצמי וההצלחה בעזרת ה' יתברך.