מסופר ב"איגרת הגאולה" אשר שלח הבעל שם טוב לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, כי כאשר עלה בעל שם טוב הקדוש בעליית נשמה להיכל המשיח, שאל את המשיח "אימת קאתי מר?"
ומסבירים החסידים שמה שבאמת שאל היה "האמנם תבוא באימה?" וכוונתו הייתה לשאול מתי (כיצד) יבוא המשיח ברחמים.
על כך ענה המשיח לבעש"ט את התשובה המפורסמת כי יבוא ברחמים כאשר יתקיימו חמשת התנאים הבאים:
א. יתגלה ויתפרסם לימודך בעולם
ב. ויפוצו מעינותך החוצה, מה שלימדתי אותך והשגת
ג. ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך
ד. ואז יכלו כל הקליפות
ה. ויהי' עת רצון וישועה.
וכותב הבעש"ט: והי'ה לי צער גדול באריכות הזמן מתי זה אפשר להיות…
אך המשיח לימד שם את הבעש"ט שלוש שמות קדושים, ונתקררה דעתו שעל ידי שלושת שמות קדושים אלו יוכלו אנשי גילו להגיע לבחינה ולמדרגה של הבעש"ט עצמו (וכך יתקיימו התנאים לביאת המשיח ברחמים).
ושלושת השמות הקדושים הם בנקל ללמוד ולפרוש
ונסביר את שלושת השמות על דרך לימוד אמנויות הלחימה:
בנקל – ניתן להילחם בכח נגד כח, אך זהו הרס האדם והעולם. אנו לומדים להילחם בנקל – בקלות וברכות, תוך השתלבות וזרימה עם היריב
ללמוד – ככל שפועלים בכח פוחת העניין להכיר את היריב. ככל שפועלים בנקל אנו חייבים כל הזמן ללמוד את זה שמולנו ולהתאים את עצמנו אליו ולמציאות הזורמת והמשתנה
ולפרוש – אשר פועלים בנקל ותוך למידה בלתי פוסקת, מתפרש רצון ה' על המציאות הפנימית והמיידית, ומכאן על העולם. במובן המיידי זוהי הכרעה בקרב, כרצון ה'
כך אנו לומדים לחיות את תורת החסידות והגאולה במקום הקשה ביותר – מקום האיום והקרב. כאשר אנו מצליחים לתקן שם את תיקון העולם, בא התיקון לעולם כולו, במידת הרחמים, שהיא המידה הממוצעת בין חסד לגבורה, והיא מידתו של עם ישראל, לנצח