תוכן עניינים

1. הקדמה — טיעון לטובת לימוד הגנה עצמית לעם
2. מבנה ההוראה
3. חלק ראשון — מכניקת הנשק ועמידות (11 שיעורים)
4. חלק שני — שמירות, מכות ותחבולות (11 שיעורים)
5. חלק שלישי — הסכין והפגיון (6 שיעורים)
6. חלק רביעי — המספריים הצועניים (2 שיעורים)
7. הברטרו — תיאור דמות
8. הברטרו — שיר
9. מילון מונחים ספרדי-עברי

הקדמה

אמנות ניהול הנאווחה, הסכין והמספריים של הצוענים

אולי יהיו כאלה שכאשר יראו את המדריך הזה יקבלו אותו בהתנגדות, בהניחם שהופעתו מזיקה — שכן הנאווחה היא נשקם של הברטרים, הקלפנים, ואנשי חיים סוערים אחרים, אשר היה עדיף שיישארו בורים מאשר ילמדו כללים שיגרמו להם נזק, ובהתאם לכך לחברה כולה. לאלה שיאמרו כן נוכל להשיב ולהודיע להם כי, כאשר בחברה זו קיימים פגמים בלתי ניתנים לתיקון שנגדם אינם מספיקים לא כללי הדת, ולא כתבי המוסר הנשגב ביותר, ולא החוקים, ולא אפילו האמצעים היעילים ביותר — כדאי לאמץ אמצעי שיגרום לרעות אלה להיות פחות אכזריות; וזה הוא: להורות לאותם גברים ישרים ושלוים שעלולים להותקף שלא בצדק על-ידי המפגינים מיומנות בנשיאת נשק, שאלה בזכות יתרון זה פונים לעלבון ולפגיעה על הדבר הפעוט ביותר.

חוקים מרסנים נגד הדו-קרב נמצאים בחקיקה הספרדית, בניסיון לעקור מנהג ברברי זה שהורישו לנו זמנים האבירים. ובאמת לא הושג דבר; כי אנו רואים מדי יום פנייה לאותה קרב שנקרא "של הכבוד" על-ידי אנשים שתפקידם דווקא לשמור על קיום התקנות, הצווים והחוקים הרבים האוסרים אותו.

לא מספיק שיש אנשים נבונים וישרים הקמים נגד הדו-קרב, מכנים אותו "מפלט של נוכלים ואנשי בלייעל"; ולשווא הוקמו בארצות מפותחות יותר מאיתנו אגודות נכבדות כדי לבטלו. הדו-קרב נמשך; וראינו בזעזוע לא מכבר שהחוקים מבוזים על-ידי אלה עצמם שקבעו אותם.

"הזהרו," אמר רוסו, "לבלבל את שם הכבוד הקדוש עם אותה דעה פרועה הרואה את כל המעלות בקצה חרב, ואשר ראויה רק ליצור גיבורים בזויים. בה גלומה האמונה הפרועה והברברית ביותר שנכנסה אי-פעם לדעת אדם — שחובות החברה נפרעות באומץ; שאדם אינו נחשב לנוכל, לקלפן ולמוציא-שם-רע כל עוד יודע להילחם; שהשקר הופך לאמת, הבגידה להגינות, ואי-נאמנות הופכת לראויה לשבח ברגע שנשמרים בה בחרב ביד; שעלבון תמיד נפרע כראוי בדקירת חרב; ושלעולם אין עלבון ללא הצדקה כאשר מוחזר לאיש בתנאי שנהרג."

ואחרי כל זאת, אין חוסר בכותבים הפרסמים חיבורים אפולוגטיים להגנת הדו-קרב. מה מוכיח זאת? אי-ספיקותם של החוקים האמורים, ואת ניצחון דוקטרינות הדו-קרב.

הואיל והדו-קרב נסבל, הכרחי ללמד את אמנות ניהול הנשק כדי שהשפעותיו יהיו פחות חמורות; עלה צורך ללמד את החלש שיידע להגן על עצמו מפני עודפיו של החזק. ומאז ימים רחוקים ישנם אנשים הנושאים תואר מורה ראשי לממלכות, אחרים הנקראים סגני לוחם, ולבסוף פשוט מורי-נשק, הקוראים לאוסף כלליהם "האמנות הנעלה של הסיוף."

מורי הסיוף מקימים אכסדראותיהם אפילו במקומות הציבוריים ביותר, ומלמדים בהם, מבלי שהרשות — המגנה על חיי האזרחים — תבטל כיסאות הלימוד שמהם לא יצאו אלא רוצחים ממש. והנה סתירה בין חוק האוסר דו-קרב לבין חוק אחר המאשר מורי צ'וחינה [florete]. מה אחרות הן אותן תחרויות שמוסרות אפילו נשים, אם לא בתי-ספר שמוריהם מלמדים להשיג ניצחונות בדם אדם?

לאחר מכן, אם ידוע שהדו-קרב הוא רע נורא ועדיין יש לסבלו, ורצוי ללמד איך להילחם; אם איש אינו נזעק נגד חיבור בסיוף, אלא אדרבא, כלליו הם חלק מחינוך הטוב של המעמדות הגבוהים; אם כל זה קורה — אין אנו מוצאים סיבה לדחיית לימוד הנאווחה, ובייחוד כשאנו מציעים כללים לגברים ישרים שידעו להשתמש בה כנשק הגנה.

אין ספק שאנשי הנאווחה הנוראים לא היו כה נוראים לו ידעו לעצור את מכותיהם. הנאווחה היא נשק המשמש בדרך כלל בספרד את מעמד הפועלים, ותמוה לנו הגועל שבו מביטים בה בני המעמדות הגבוהים. שילמדו גם הם לטפל בה לאותם מצבים, כשם שלומדים שימוש בנשקים אחרים, ויכירו בתועלת מדריכנו.

לבסוף, כתבנו מדריך זה גם אם מבקשים אנשי חרב מקצועיים, אשר אף שמבושמים ולבושים בגדים עשירים, רחוקים מאד מלהתנהג ולהיות מוסריים יותר מגברי הז'קט והמקל. כתבנו לעם — לאנשים בעלי ידיים קשות וכרות, שהאצילים מכנים "ההמון", ובלעדיהם שווים מעט מאד.

— M.d.R.

הוראה לניהול הנאווחה

ההוראה לניהול הנאווחה מחולקת לארבעה חלקים:

• הראשון כולל את מנגנון הנשק ועמידות שונות.
• בשני מנותחות השמירות ומוסבר אופן התקפת היריב, עם מושג כללי על הסורטות השונות המבוצעות ועל התחבולות.
• בשלישי מלמדים אופן ניהול הסכין.
• לבסוף, ברביעי מלמדים את ניהול המספריים בין הצוענים.

החלק הראשון מחולק לאחד-עשר שיעורים, השני לאחד-עשר שיעורים, השלישי לשישה ורביעי לשניים.

שיעור א׳: הנאווחה [De la Navaja]

הנאווחה היא נשק מוכר דיו בארצנו, ולא ניגע קוראינו בהסבר מינוציוזי של מנגנונה הפשוט. מספיק לדעת שיש אותה בגדלים שונים ולא כולן מתאימות למטרתנו.

בספרד ישנם כפרים בולטים לטיב הטמפרטורה שנותנים ללהבי הנאווחות — מפליא להתבונן בחד הסכין שלא נשבר ולא מתעוות לאחר שחצה שני מטבעות כסף או קרש בעובי שתי אינצ'ות. אלבסטה, סנטה קרוז דה מואדלה, גואדיקס, סולנה, מורה, בוניייה, ולנסיה, סבייה, חאן ועוד מקומות רבים ידועים בנפחים שמהם יוצאות עבודות מוגמרות יותר מכל יצוא זר.

על הלהב להיות באורך מרבי של כף יד אחת (22.8 ס"מ) ומחובר היטב בין הלסתות, עדיפה נאווחה עם קפיץ. צורת הלהב חשובה ביותר: יהיה עם "בטן" גדולה לכיוון הקצה, ברוחב שלושה עד ארבעה אצבעות, ועם קצה מעט מוארך לדקירות.

שיעור ב׳: שמות הנאווחה [De los Nombres]

הנאווחה מקבלת שמות שונים בקרב המשתמשים בה. נכתוב רק הנפוצים ביותר:

• באנדלוסיה: la mojosa, la chaira, la tea — ובסבייה לאלה הארוכות במיוחד: las del Santólio
• בבתי-הסוהר ובין ברטרי מדריד: corte, herramienta, pincho, hierro, abanico, alfiler
• בשיעורינו נקרא לה בשם הכללי: נאווחה

שיעור ג׳: עמידות ושתילות [De las Posiciones o Plantas]

ללוחם המיומן בנאווחה יש עמידת מוצא ראשונה — הגוארדיה [guardia] — בדומה לחרב ולסייף. לאחר לקיחת הנאווחה בכל יד, תוך הנחת אגודל על שליש הראשון של הלהב (שחדו יפנה פנימה), יעמוד הלוחם במגן במרחק מכובד מיריבו — עדיף רחוק מקרוב. היד הריקה מודבקת לגוף בצד המותניים והבטן הקדמית, מוכנה לקלוט את הנאווחה בעת ביצוע חלופה. הרגליים בפתיחה שווה מהיריב, מעט פתוחות, כך שכל הגוף פונה קדמה — ולא מהצד. אלא אם כן מחזיק בכובע, גלימה, ז'קט או שמיכה באחת הידיים — אז יקדים את הרגל מצד היד האוחזת בסדין.

שיעור ד׳: אופן ההתקפה וההגנה [Modos de Acometer y Defenderse]

לאחר שהלוחמים מוצבים בגוארדיה שלהם, יזהר כל אחד מלתקוף פתאום את יריבו, ויעדיף להמתין שיותקף על-מנת לקבל אותו כראוי ולהכיר את מיומנותו.

כדי להבין את הדרך הטובה ביותר לתקוף ולהגן, נסביר בשיעורים הבאים את המשמעות של: טריטוריה, ג'ירו, קונטראג'ירו וקמביו — מילים שמשמעותן ידיעתן הכרחית.

שיעור ה׳: הטריטוריה [Del Terreno]

הטריטוריה [terreno] היא כל המרחב הנכלל בכל היקף יד ונאווחה של הלוחם, שרק בתוכו יכול לפצוע את יריבו.

לכן קיימות שתי טריטוריות: הטריטוריה הפנימית (terreno propio) והטריטוריה היריבה (terreno contrario).

שיעור ו׳: הסיבובים ואופן ביצועם [De los Jiros]

בסיבובים [jiros] טמונה הקושי הגדול ביותר של אמנות זו; לביצועם הטוב נדרשת מהירות מדהימה הנרכשת בתרגול רב.

כאשר הלוחמים עומדים זה מול זה — כל אחד מרחק טריטוריה אחת מהשנייה — יעשה הלוחם סיבוב להתנפל על יריבו ולפצועו בהרמת רגל אחת בהדרגה (או פתאום) וסיבוב הגוף מיידי על קצה רגל זו.

שיעור ז׳: נגד-הסיבובים [De los Contrajiros]

נגד-הסיבוב [contrajiro] הוא אותו סיבוב עצמו שעושה הלוחם המותקף בסיבוב, בזהירות שיהיה הפוך מהסיבוב שנעשה אליו: אם מגיע סיבוב ימינה — יסובב על אותה רגל ימין ויחמוק הצד המותקף אחורה — ניצול מהמכה ויכולת לתקוף את יריבו בחלק האחורי של החזה.

הסיבוב הוא תמיד קדימה — הנגד-סיבוב לאחור. כך: סיבוב מושמד על-ידי נגד-סיבוב, שבתורו מושמד על-ידי סיבוב שני, וכן הלאה. זהו המהלך היפה ובעל הפרספקטיבה הטובה ביותר באמנות הנאווחה.

שיעור ח׳: החלופות [Cambios]

מכל אופני הלחימה בנאווחה, הטוב והבטוח ביותר הוא זה שנעשה בשתי ידיים — שניתן להשתמש בכל אחת מהן. החלופה [cambio] היא העברת הנאווחה מיד ליד בעת הקרב, כך שיריב לא יכול להבחין באיזו יד מוחזקת הנאווחה.

המהירות הנדרשת בחלופה היא כזו שבעת הלחימה כמעט אי-אפשר לקבוע באיזו יד מוחזקת הנאווחה. מומלץ ללוחם לחגור אמרייה [faja] — כן לכיסוי חלק מהבטן, כן לביצוע מספר תחבולות שיפורטו בהמשך.

שיעור ט׳: המכות [De los Golpes]

הגוף מחולק לשני חלקים:

• חלק עליון [parte alta] — ממותניים עד מצח.
• חלק תחתון [parte baja] — ממותניים עד כפות רגליים.

שיעור י׳: הטיות ובריחות [Quites, Huidas]

אמנות הנאווחה אינה מבוססת על גחמת פושעים — היא כפופה לכללים ועקרונות מדויקים כמו הסיוף.

הלוחם הנבון לא זז ברציפות ("קופץ ורץ כל הזמן") — להיפך: הוא נלחם בנחת ובקור-רוח. אם גם קופץ ועובד במהירות מדהימה — הוא עושה זאת בזמן הנכון ועם הזדמנות מדויקת, לעתים מבלי לצאת ממעגל של 91 ס"מ.

שלוש שיטות הגנה:

1. כיווץ הגוף — אם המכה נכנסת לטריטוריה הפנימית, יכווץ החלק המאוים ללא קפיצה.
2. קפיצה לאחור/צד — אם פעולת היריב לא ידועה במהירותה ונכנסת עמוק, יחמוק בקפיצה.
3. הטיה עם יד ריקה — מסוכן אך בטוח: דחיפת יד היריב המזוינת בזמן שמתקרבת, לפעמים עד כדי אחיזת פרק-יד; לכן יש לירות את הדקירות מהר מאד עם רבע מכת-נוצה לחיתוך היד המנסה לדחות.

שיטה נוספת, מסוכנת ביותר: כאשר היד המזוינת מתקרבת לחלק התחתון, בעיטה חזקה לאצבעות האוחזות בנאווחה תפיל אותה. אם הבעיטה מחטיאה — הלוחם עלול להיפצע קשה, ויצטרך להתפשל לקרקע ולבעוט בבטן התחתונה בו-זמנית.

שיעור י"א: המשאבים [Recursos]

כאשר הכללים אינם מספיקים, הלוחם פונה למשאבים [recursos] — אמצעי חירום המשלימים את הכלים הרגילים.

שיעור א׳: שמירות [Guardias]

עכשיו כשנלמדו המכות והטיות, נסביר איך להפעיל אותן. קיימת הבחנה חשובה:

יש גם שמירה שכיבה על הקרקע — אחת הבטוחות ביותר, שם הלוחם קשה לפגיעה. הדרך הקלה לתקוף מי ששוכב כך היא עם כובע ביד.

כלל כללי: כאשר לוחם תוקף בחלק עליון — חלקו התחתון חשוף; ולהיפך. הרגע הנכון לפצוע הוא כאשר היריב מחזיר ידו המזוינת לאחר שמחטיאה — עם כל הקור-רוח להמתין לאותו רגע.

שיעור ב׳: מכות חזיתיות [Golpes de Frente]

מכות חזיתיות הן אלה הנזרקות פנים-אל-פנים ללא חיפוש צדדים או תחבולות. הלוחם מתקרב עד שהטריטוריות נמזגות, ואז מרים מהר את ידו המזוינת למכת-נוצה [plumada] — שתגיע לפצוע אם היריב לא חומק. תוך כך ינסה לכוון דקירת-חרב נגד-מהלכת.

שיעור ג׳: מכות צדדיות [Golpes de Costado]

מכות צדדיות הן אלה הנזרקות בחיפוש "ריקות" [vacíos] ועצמות: ניתנות בסיבובים, בנגד-סיבובים, ובמרוצות.

שיעור ד׳: המרוצה [Corridas]

המרוצה [corrida] היא אחת הסורטות הנפוצות ביותר, והחיונית ביותר באמנות זו — כוללת בתוכה את כל דרכי ההתקפה וההגנה.

המרוצה היא תיאור חצי-מעגל שעושה כל אחד מהלוחמים בלחימה, תוך שמירה על המרחק הראשוני עד שמגיע רגע ההתקפה. ניתן לבצעה ימינה ושמאלה בצורה חופשית.

כתוצאה: שני חצאי-המעגל של הלוחמים, זה מול זה, מגיעים לתאר מעגל שלם — מראה ויזואלי מגוון ואסתטי.

שיעור ה׳: הגלגל [Molinete]

כאשר היריב מתנפל יותר מדי על הלוחם, יעשה מולינטה [molinete]: להרים רגל אחת מהקרקע ועל הרגל השנייה לסובב כל הגוף סביבו במהירות, ובעצירה פתאומית להושיט את ידו המזוינת לדקירת-חרב [floretazo].

אזהרה: סורטה מסוכנת. יש לבצע רק כאשר מכת היריב מאיימת מלמטה — לא מלמעלה. אם הלוחם צמוד מאד מלמעלה, יעמיד ברך אחת על הקרקע ויכוון הנאווחה לבטן התחתונה של היריב.

סכנה מיוחדת: גם בגלגל וגם בדקירות-חרב גבוהות, ידו המזוינת של הלוחם עלולה להיתפס על-ידי יד ריקה יריבה שתסובב אותה אל גרונו שלו ותפצע אותו בנאווחתו-שלו.

שיעור ו׳: זריקת הנאווחה [Lanzar la Navaja]

בקרב מלחים בייחוד, נהוג לזרוק הנאווחה לגוף יריב, כשהנאווחה קשורה למותניים בחוט או שרשרת ארוכה.

ייתמה חלק מקוראינו על הדיוק המדהים שראינו בזריקה — הנאווחה נמצאת נעוצה בחזה, בדיוק בנקודה שהעין כיוונה. ואכן כן הוא, ומיומנות כזו ניתנת להשוואה רק למיומנות של מי שהנאווחה מוטלת אליו להתחמק ואפילו לתפוס בחוט ולחתוך אותו בנאווחתו-הוא.

המלצה: לעולם אל תשתמשו בסורטה זו — אי-ודאית ומסוכנת.

שיעור ז׳: מעברי יד וכובע [Pases de Mano y de Sombrero]

להסחת תשומת-לב יריב ולאלץ אותו לשנות את מבטו, יניף הלוחם את ידו הריקה לפני עיני היריב — או יקח את כובעו ויניפו פעם או פעמיים לפני עיני הלה, ובאותו רגע יתנפל עליו מהצד התחתון לדקור בבטן.

שיעור ח׳: הקיצורים [Recortes]

הקיצור [recorte] הוא סיבוב, עם ההבדל שהלוחם המבצע אותו נותן גב ליריב (בעוד הסיבוב הרגיל דורש שיישמר פנים). מתבצע כאשר תוקפים אותו בסיבוב לאחור — מסוכן.

שיעור ט׳: סורטת הנחש [Suerte de la Culebra]

סורטת הנחש [suerte de la culebra] מורכבת מהשלכת גוף על הבטן ארצה, ובסיוע יד ריקה לזחול לעבר טריטוריית היריב ולפצועו בבטן התחתונה בדקירת-חרב או מכת-נוצה.

שיעור י׳: ההטעיות [Engaños]

כל מכה יכולה להיות אמיתית — כאשר כוונת הזורק לפצוע — או מדומה — כאשר מסמן בלבד כדי להוליך שולל ולתפוס יריב לא מוכן.

שיעור י"א: תחבולות [Tretas]

כאן נעמוד לצד המתנגדים לשיטת הנאווחה. אולם, השיטה עצמה כפופה לעקרונות כמו כל נשק אחר — ורק אלה שמשתמשים בתחבולות פסולות הם שמביישים את האמנות.

התחבולות הכלליות (המותרות בצורך):

• האמרייה [faja] — שחרור קצה האמרייה לגרור על הקרקע, כך שהיריב ידרוך עליה ומשיכה חזקה תפיל אותו. גרסה שנייה: קצה כבד (מטבעות/אבנים) שנזרק לרגלי היריב כדי לכבוש אותן.
• הכובע — זריקה לפנים — אפקטיבית.
• עפר לעיניים — זרוק לעיני היריב, מיד לאחר מכן לדקור.
• דריכת רגל — דריכה על רגל היריב — בטוחה אם לא נמנעת.
• בעיטה בבטן — או סבוך רגלי היריב ברגלינו להפיל אותו.
• הסחת מבט — להפנות עיניים לאחורי היריב, כאילו רואים מישהו שם; הלה יפנה ראשו ויותקף.
• אזהרה מדומה — "היזהר, אתה הולך להיתקל" גורם ליריב להביט לרצפה ובאותו רגע מתקיפים.

שיעור א׳: הסכין [Del Cuchillo]

מעט יש לומר על הסכין או הפגיון, שכן השימוש בו כפוף ברובו לכללים שנתנו לנאווחה. נציין רק שמכות הסכין הן תמיד מקצה — ולכן נקראות "פגיעות" [puñaladas] ולא מכות.

הסכין נפוץ מאד בקרב מלחים; ובבתי-הסוהר והמחנות הוא הנשק בו גובים הברטרים את "הברטו" שלהם.

שיעור ב׳: עמידות [Posiciones]

העמידה הבטוחה ביותר לניהול הסכין או הפגיון: הסכין ביד ימין באחיזה הנוחה ביותר; ביד שמאל — גלימה, ז'קט, שמיכה, רשת של קנים, או עור עמיד לחסימת פגיעות וכיסוי עיני יריב. בהיעדר אחת מאלה — הכובע ביד.

ההבדל מהנאווחה: בסכין הלוחם מציב יד שמאל ורגל שמאל לפנים ליריב — לא כמו בנאווחה.

שיעור ג׳: זריקת הפגיון [Modo de Lanzar el Puñal]

מכות הסכין ניתנות תמיד ביד אחת — אין החלפות, לכן מכוונות לצד הלא-מזוין של היריב, מכוונות בעיקר לפגיעה בצלע שמאל (הבטוח ביותר).

הסיבובים מבוצעים גם עם סכין, אם כי רק אלה של הצד הימני, וכן נגד-הסיבוב השמאלי.

הפגיון נזרק לגוף היריב כאשר מונח שטוח על כף-היד, ידית כלפי חוץ; ונזרק בכוח — נעוץ, אלא אם יחמוק הלה.

שיעור ד׳: הטיות ובריחות [Quites, Huidas]

הטיות ובריחות זהות לאלה של הנאווחה — ראו הסבר שם.

שיעור ה׳: משאבים ותחבולות [Recursos y Tretas]

ראו מה שנאמר על משאבים ותחבולות של הנאווחה.

שיעור ו׳: הגנה מפני פגיון [Defensas del Puñal]

אם נמצא הלוחם ללא סכין ויש יריב עם פגיון — אל יברח, שהבריחה תזיק לו. הוא יעשה:

1. יעמוד בשמירת כובע ימנית — ללא כובע, יד מורמת עד שכף-יד גבוהה מהראש, חשוף את כל החזה.
2. כאשר היריב זורק פגיעה — יגן בהכאת יד על שורשו; אם אפשר — לאחוז אותה מלמטה.
3. אם לא — לא להיפרד, לסגת עם רגל שמאל ליצור קשת עם הגוף, ולהרים ימין מאחורי שמאל יריב.
4. תוך שימוש בימין כמרכז — להשיט שמאל לגרון היריב.
5. כל התנועות ללא פחד ובמהירות — ההגנה תצלח.
6. אם היריב מנסה לסגת לתקוף שוב — לסייע לו לקום בדחיפה כך שנשקו ישוב כנגדו.

שיעור א׳: המספריים [De las Tijeras]

הצוענים הם היחידים המשתמשים בסוג נשק זה, כנראה משום שהיותם עוסקים בסחר סוסים, הם נושאים אותם לגזיזת פרדות וחמורים.

ישנם גם גוזזים אראגוניים.

אין צורך לתאר מנגנון — כולם מכירים אותו.

שיעור ב׳: אופן ניהולם [Modo de Manejarlas]

אופן ניהול המספריים בלחימה זהה לזה של הסכין כפי שהוסבר. הוסיפים רק:

• כשאוחזים אותם במרכז ופותחים — יוצרות ארבעה קצוות.
• הפציעה נעשית בדרך כלל בשתי הנקודות בו-זמנית.
• הפצע תמיד קטלני.

הכללים של הנאווחה והסכין חלים על המספריים בשלמותם.

הברטרו — תיאור דמות

El Baratero — פרוזה אופיינית מהמאה ה-19

לספרד יש דמויות מיוחדות שאין להן דומה בשאר האומות — שום אחת אינה בולטת כמו הברטרו [baratero]: המפחיד שגובה מס כפוי במעגלי הקלפנים הנקראים "גריטו." אדם זה, בן-הבלייעל שנולד מסיגי העם ולמד את פרנסתו בבתי-הסוהר, מגיע לסוף טרגי — בין חברה של לְהָקִים, חיילים, גנבים ו"גאצ'ים" — על-ידי יריב חזק ממנו.

שלוש סוגי ברטרים:

1. ברטרו הצבא — גדל בתחנות ובממסד, ניכר בהבעת ה"מוחל-לכולם", שיער ארוך יותר מכל חיילי הפלוגה, כובע נטוי, חולצה לא מכופתרת, יד בכיס המכנסיים. בולע את שחקני הקלפים ומהכסף שמשיג מסייע לסמל-ראשון שגם מפטרת אותו מהתפקידים הדרוטיניים. מתמצא היטב בחיתוך, קלפים, שתייה — ובזמן מלחמה נלחם ראשון.

2. ברטרו בית-הסוהר — הנשמד ביותר מכולם. מילדות למד לכייס, משחק בכוח ואיומים, גדל בנחישות. בבית-הסוהר שאף לשלוט ויצלח. סיפור הכניסה שלו: כשראה נאווחה נעוצה בקרקע ביד יריב, שאל בקור-רוח: "של מי הבוז הזה?" — ולאחר שהיריב הכריז שהוא זה שגובה את הברטו, חדר לו הנאווחה לבטן ופיזר איבריו. מיום זה — אין איש מעלה עליו קול.

כינויו: "הצמוס" [el Chato]. ניכר בגוף נמוך-רחב-כתפיים, פנים דוחות, זזות לחיים וגבות עבות. מלבוש: מכנסי קורדרוי רחבות ירוקות, אמרייה עבה, נעלי אלפרגטות, כרוך פייה על הראש. ידוע בהסתרת נאווחה מעיני הסוהר — לפעמים מחוברת בשעווה לסוליית הרגל, לפעמים בפי-הטבעת.

3. ברטרו החוף [baratero de playa] — פחות אכזרי מה"צמוס", אך בעל כוונות רעות, ומגיע גם הוא בסופו להיות מלך הסורה. בחוף מלאגה, שש-שבעה "שאראנים" מתחת לחרטום סיר-דיג, עם חפיסת קלפים מלוכלכת. משחק: "הקאנה" או "ה-פקאו." פתאום מופיעה ראש עם כיפה אדומה דהויה — גוף גבוה-חזק, אמרייה מורית, ז'קט מרופד בבייזה אדומה — ברטרו. "הנה לזה" — זורק חפיסה עטופה בנייר גרוב. אחד השחקנים מחזיר אותה. "ילד — תן לי את הברטו." השחקנים מסתלקים. הברטרו רוגז, מרים יד לסטור — אחד קופץ, שולף נאווחה, ו-זאאס! — דקירה ישרה, והברטרו נופל. גלי הים שוטפים גופה… שבועיים לאחר מכן בעיר: "לעשות טוב ולהגיד קדיש על עני שעומדים לתלות" — הצלב של הג'ינדרמה בכיכר.

הברטרו — שיר

מאת דון מנואל בּרֶטוֹן דה-לוּס הֶרֶרוּס (Manuel Bretón de los Herreros)

מילון מונחים — ספרדי-עברי

מידע על המקור והתרגום

• מקור ספרדי: Manual del Baratero — El arte de manejar la navaja, el cuchillo y la tijera de los Jitanos, מהדורה 1849
• מהדורה דיגיטלית: Tanausú Gómez, 2022 (גרסה 1.1)
• נמצא ב: archive.org/details/manual-del-baratero-1.1
• תרגום לעברית: אנציקלופדיית הדֶפֶנְדוּ, 2026
• האיורים: מהמהדורה המקורית 1849 (ספרייה דיגיטלית archive.org)
• זכויות: הספר המקורי הוא נחלת הכלל (Public Domain); התרגום לעברית © Defendu Encyclopedia